היבטי הטמפרטורה של הקירור הם רחבים, כולל טמפרטורת אידוי (te), טמפרטורת יניקה (ts), טמפרטורת עיבוי (tc) וטמפרטורת פריקה (td). טמפרטורת האידוי (te) וטמפרטורת העיבוי (tc) ממלאות תפקיד מכריע בתנאי ההפעלה של מערכת הקירור.
טמפרטורת אידוי (te): הטמפרטורה שבה נוזל הקירור הנוזלי רותח ומתאדה במאייד. לא ניתן למדוד ישירות; הוא מתקבל על ידי מדידת לחץ האידוי המתאים.
טמפרטורת עיבוי (tc): הטמפרטורה שבה אדי הקירור המחוממים מתעבים לנוזל במעבה לאחר שחרור חום. לא ניתן למדוד ישירות את טמפרטורת העיבוי. הוא מתקבל על ידי מדידת לחץ העיבוי המתאים. טמפרטורת עיבוי גבוהה יותר מתאימה ללחץ עיבוי גבוה יותר. טמפרטורות עיבוי גבוהות מדי גורמות לעומס יחידה כבד, לעומס יתר של המנוע ולתנאי הפעלה שליליים, מה שמוביל לירידה ביכולת הקירור ולעלייה בצריכת החשמל.
טמפרטורת פריקה (td): הטמפרטורה ביציאת הפריקה (כולל הטמפרטורה של חיבור יציאת הפריקה). מדידת טמפרטורת פריקה דורשת מכשיר למדידת טמפרטורה, שבדרך כלל אינו מסופק עבור יחידות קטנות. ניתן לבצע מדידות זמניות עם מדחום מוליכים למחצה, אך השגיאה גדולה יחסית. טמפרטורת הפריקה מושפעת מטמפרטורת היניקה וטמפרטורת העיבוי. עלייה בטמפרטורת היניקה או העיבוי תגרום לעלייה מתאימה בטמפרטורת הפריקה. לכן, יש צורך בשליטה בטמפרטורות היניקה והעיבוי כדי לייצב את טמפרטורת הפריקה.
טמפרטורת היניקה ts מתייחסת לטמפרטורת הגז בצינור חיבור היניקה. נדרש מכשיר מדידת טמפרטורה כדי לזהות את טמפרטורת היניקה, אך ליחידות קטנות בדרך כלל אין כזה. במהלך בדיקה ואיתור באגים, זה בדרך כלל מוערך על ידי מגע. טמפרטורת היניקה של יחידת מיזוג אוויר צריכה להיות נשלטת באופן אידיאלי בסביבות ts=15 מעלות. חריגה מערך זה תהיה בעלת השפעה מסוימת על אפקט הקירור.
